מִזֶּה זְמַן ש

גַּלְגַּל הָעַיִן הַגָּדוֹל

עוֹקֵב אַחֲרֶיהָ

נוֹגֵעַ לֹא נוֹגֵעַ

בְּכַפּוֹת רַגְלֶיהָ

הַיְּחֵפוֹת

בּוֹחֵן מַעֲשֶׂיהָ

וּתְנוּעוֹתֶיהָ

הַשְּׁקוּפוֹת

אֵין לוֹ זְמַן 

לְהִצְטַמְצֵם

אוֹ 

לְהֵעָצֵם

אֲפִלּוּ בַּחֲלוֹמוֹתֶיהָ

מְלַאכְתּוֹ מְרֻבָּה

עָלָיו לְהִתְבּוֹנֵן 

בָּהּ

לַעֲמֹד עַל טִיבָהּ

הוּא נִשְׁלַח מִשָּׁם שָׁם

לַחֲקֹר אוֹרְחוֹת בְּנֵי הָאָדָם

וּמִן הַמְּדִינָה הַזּוֹ הַטְּרוּפָה

דַּוְקָא הִיא

עָלְתָה

בַּגַּלְגַּל

כָּל פַּעַם שֶׁהוּא חוֹשֵׁב שֶׁהֵבִין דְּבַר מָה

הִיא מַצִּיבָה בְּפָנָיו עוֹד

תַּעֲלוּמָה

וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁבִּכְלָל

בָּא לוֹ לְגַלְגֵּל אוֹתָהּ מִן הַמִּטָּה

אֶל הֶחָלָל